החלטה בתיק עלב"ש 14/13

רקע

1.   במחצית חודש דצמבר 2012, בעקבות תלונה על עבירות מין, החלו חוקרי מצ"ח דן לנהל חקירה כנגד המערער. המערער הוא אזרח עובד צה"ל, המשמש כרופא יחידה בבסיס XXX. עיקר החשדות נגדו עניינם בביצוע מעשים החורגים מתפקידו כרופא ועשויים לעלות כדי אינוס או מעשים מגונים. החקירה נפתחה בעקבות תלונה שהוגשה כנגד המערער על ידי חיילת ביחידה, טור' א' נ', אשר טענה כי במהלך בדיקה שערך לה ובמשך מספר דקות - החדיר המערער את אצבעותיו לאיבר מינה. זמן קצר לאחר מכן התקבלו עדויות של חיילות נוספות, שבע במספר. מתלוננות אלו טענו כי המערער, אשר בהכשרתו ובתפקידו משמש רופא כללי ביחידה, נגע שלא לצורך באיבר מינן ובחזן. המערער מכחיש את כלל הטענות נגדו וטוען כי כל שעשה בוצע במסגרת תפקידו, לשם הבדיקה הרפואית, וללא כל כוונה מינית מצידו.

2.   המערער נעצר על ידי מצ"ח ביום 2.1.2013 ושוחרר, על-ידי גורמי החקירה, בתנאים מגבילים למחרת, 3.1.2013. בהמשך, הוארכו תנאים אלה בדיון שנתקיים בפני בית הדין הצבאי המחוזי. במהלך דיון זה, על דעת הצדדים, ניתן צו איסור פרסום ביחס לפרטיו המלאים של המערער, לרבות תפקידו, מעמדו או כל נתון מזהה אחר. בהמשך, במסגרת שני דיונים נוספים ובהסכמת התביעה הצבאית, הוארך תוקפו של צו איסור הפרסום.

3.   בדיון שנערך ביום 13.2.2013 התנגדה התביעה להארכת תוקפו של צו איסור הפרסום. אז נטען על ידה כי החקירה בעניינו של המערער קרובה לסיום וכלל הפעולות המהותיות בה, הסתיימו זה מכבר. כן צוין כי חומר החקירה הועבר כמעט במלואו לרשות ההגנה. באותו מועד ביקשה ההגנה להותיר את צו איסור הפרסום על כנו לתקופה נוספת ולדחות את ההחלטה בעניין, על מנת לאפשר לצוות ההגנה של המערער, אליו הצטרף באותה עת עו"ד בובליל, להשלים את העיון בחומר החקירה. לפיכך נדחה הדיון ליום 18.2.2013. התביעה הצבאית ערערה על החלטת הדחייה אך בהמשך, בעקבות הערות בית הדין הצבאי לערעורים, חזרה בה מן הערעור.

4.   ביום 18.2.2013 התקיים לראשונה דיון מעמיק בסוגיית איסור הפרסום ובית הדין קמא הנכבד הורה שלא להאריך את תוקפו של הצו האוסר על פרסום פרטיו של המערער. המערער השיג בערעורו על החלטה זו וביקש את השבת צו איסור הפרסום על כנו. מכאן הערעור שלפניי.

החלטת בית הדין קמא

5.   בהחלטתו, עמד בית דין קמא הנכבד על כך, שעקרון פומביות הדיון הוא עיקרון-על בדין הישראלי, אשר מעוגן בחוק יסוד: השפיטה, בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ואף בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי). בד בבד, פירט בית דין קמא את החריגים לעקרון הפומביות ועמד על נוסחת האיזון שיש לערוך, עת באים להכריע בשאלת פרסום שמו של חשוד. כך נקבע כי -

• "בהתאם לנוסחת האיזון שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, יש לבחון את האינטרס הציבורי בפרסום שמו וזהותו של החשוד אל מול הנזק החמור העלול להיגרם לו באם יפורסם שמו; זאת תוך שנקודת המוצא הינה פומביות הדיון ופרסום הפרטים המזהים".
•  
• בית הדין קמא קבע כי הנטל הראייתי והמהותי הכבד להוכיח את הפגיעה החמורה הצפויה למערער, מוטל על כתפי ההגנה והטעים כי ככל שההליך החקירתי מתקדם, גוברת הנטייה לפרסם את פרטיו של החשוד.
•  

6.      בהידרשו לנסיבות המקרה הקונקרטי, קבע בית הדין קמא הנכבד כי בעניינו של המערער -

• "מעבר לרובד הכללי שעניינו פומביות הדיון, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, אשר לכאורה די בו כדי להטות את הכף, הרי שגם בנוגע לרובד הפרטיקולרי קיים עניין בפרסום שמו של החשוד. זאת בשים לב לטיב העבירות בהן הוא נחשד, הקשורות באופן ישיר לעבודתו כרופא. לעניין זה גם הוצגה לי עדות סגן הקרפ"ר, שאמנם לא הועברה להגנה, אך התביעה הצהירה בפומבי (והדברים אף עולים מהעדות), כי מעדות זו עולה חשש שהחשוד נהג באופן זה גם בעבר, בתפקיד קודם. על כן, אף אם ניתן להניח כי ביחידתו של החשוד נפוץ דבר החקירה, וכלל המתלוננות הפוטנציאליות אותרו זה מכבר, הרי שללא פרסום פרטיו, לא יהא בכך כדי לעודד מתלוננות נוספות, ככל שיש כאלו, להגיע לחקירה ולשטוח את תלונתן, ומכאן הפגיעה החמורה באינטרס הציבורי".
•  
• בהמשך, לאחר שסקר את חומר החקירה הקיים, פירט בית דין קמא הנכבד את הדברים הבאים:
• "מן המקובץ עולה, כי בעוד שלגבי חלק מהמתלוננות עשויה להתעורר הטענה כי לא הייתה כל כוונה מינית בהתנהגותו של החשוד, אף אם לעיתים נהג בחוסר רגישות, הרי שלפחות לגבי שלוש מתלוננות - טור' א.נ., טור' ר.מ. וטור' ש.ס., יש תשתית ראייתית המצביעה על כך שמדובר בהתנהגות חריגה ביותר, אשר יש בה גוון מיני. זאת ניתן להסיק כאמור, גם מהכחשתו הגורפת את תלונתה של טור' א.נ., אשר נמצאה שקרית בבדיקת הפוליגרף. מכאן שלא מצאתי לקבל את טענות ההגנה על כך שהמסד הראייתי הלכאורי הינו מעורער מיסודו; ואף יש בכך כדי לבסס את הצורך החקירתי בפרסום הפרשה לשם עידוד מתלוננות נוספות, ככל שקיימות כאלה, למסור את עדותן".
•  

7.      אשר לטענות ההגנה בדבר הנזק הצפוי למערער, בשים לב לתפקידו ולמצבו המשפחתי ואף תוך בחינת טענותיו ביחס למצבו הנפשי (טענות שהועלו בערכאה קמא במעמד ההגנה בלבד, ובהמשך, במסגרת הדיון בערעור ובעקבות הערותיי, הוצגו אף לתביעה) -קבע בית דין קמא את הדברים הבאים: